המלצות משמורת מטעם פקידי סעד

המלצות פקידי סעד לבתי משפט בארץ

במחקרים רבים שנערכו בישראל נמצא כי המלצות פקידי סעד סוציאליים משפיעות
ברובן על החלטות של בתי המשפט בארץ. נמצא כי אם הפקידים (ברובן נשים)
ממליצים על משמורת האם אזי בית המשפט מקבל זאת בחיוב ואם ההמלצה נוטה
לכיוון משמורת משותפת בין בני הזוג, גם כאן נופלת ההמלצה על אוזניים
קשובות מטעם בתי המשפט. למרות שישנה, על פי חוקרים מסוימים, הטיה
סטריאוטיפית לטובת משמורת האם שבית המשפט מודע לה לכאורה, בקרב פקידות
סעד בישראל, עדיין בתי המשפט בארץ נסמכים מאוד על חוות-דעת מטעם פקידי
הסעד, בתיקים שאין בהם הסכמה בין ההורים על משמורת ילדיהם (ואף במקרים
שיש בהם הסכמה הורית, אך היא אינה מוסכמת מסיבות כלשהן, על בית המשפט הדן
בתיק). ברוב המקרים ההמלצה מתקבלת פה אחד וללא סייגים.

במחקר שנערך לפני כמה שנים, הסתבר כי מתוך כל התיקים בהם המליצו פקידי
סעד על מי מההורים כזכאי לקבל את הילד לחזקתו התברר כי  ההמלצות לאב
כמשמורן עמדו על כ- 11.7 אחוזים מן המקרים והמלצות על האם – ב-88.3
אחוזים מן המקרים. כמו כן התברר כי ככל שגיל הילד היה נמוך יותר, כך נטו
יותר פקידי סעד להמליץ על החזקת הילד בידי האם, בייחוד בילדים מתחת לגיל
6, ולהיפך –  ככל שגיל הילד היה גבוה יותר הסבירות שתהיה המלצה לטובת האב
עלתה פלאים ועמדה על כ- 30 אחוזים מסך ההמלצות (כ- 70 אחוזים עדיין נטו
לכיוון משמורת האם ולא משמורת משותפת).

מה חושבים על זה הילדים?

נמצא גם כי במקרה של גירושין בהסכמה או אף במסגרת הסדרי ראיה, הפקידים
הסוציאליים מתחשבים ברצונו של הילד ובדעתו עם מי ברצונו להישאר מהוריו.
אם הילד נטה להישאר עם אמו אזי ההמלצה להישאר עם האם תהיה גורפת ברם, אם
הילד הביע דעתו להישאר עם אביו אזי רק כ-28 אחוזים מההמלצות נטו לכיוון
האב, או לכיוון משמורת משותפת. יחס ההמלצות עומד על 1:9 לכיוון האם ומראה
כי עדיין הדעה היא שהאם היא ההורה הטוב יותר לגידול ילד ובמיוחד בגיל
הרך, ולמרות שדברים בארץ משתנים במהירות, עדיין יש תקפות רבה לגישה זו
ולמסקנות האופרטיביות שלפיהן נוהג בית המשפט בישראל, כנגד המגמה במדינות
המערב ובייחוד החזקות שבהן.

האם יכולה המדינה ובאי כוחה לגבש תוכניות חדשות בהתאם לתפיסות חדשות?

ועדות שונות שדנו בנושא משמורת של אחד מן ההורים או משמורת משותפת במסגרת
הסכם גירושין בין ההורים, הגיעו לכמה מסקנות ודרכי פעולה אשר יוכלו לשמש
ככלים במאבק בין ההורים עליו דן בית המשפט. כלי מרכזי בתהליך הזה הינו
מסמך המגבש  תוכנית הורית. מסמך זה מפרט את הדרכים שגובשו בין ההורים
בהסכמה, אם ע"י מגשר שהינו עורך דין גירושין או כל גורם אחר המוסמך לדון
בתוכנית שכזו ולשמור בה על הכללים לטובת ההורים והילדים כאחד. המסמך מפרט
לפרטים את שיגרת היום השבועית של הילד ועל מה אחראי כל הורה במסגרת הסדרי
הראיה והמשמורת (מהשאלה מי לוקח את הילד לגן ועד למימון טיפולי השיניים
או החוגים).

המטרה הינה לחלק את האחריות שמא תהפוך לנטל על אחד מההורים במקום להביא
לחלוקה משותפת. אם נכשלים כל הניסיונות והמאמצים לגבש מסמך מוסכם, עובר
התהליך לבית המשפט שמקבל תוכנית מפורטת משני ההורים ומנסה לשלב אותן לכדי
תוכנית אחת מגובשת. בית המשפט עובד למען טובת הילד והצלחת התוכנית והוא
דן בכל פרט לגופו של עניין מבלי להתחשב במין ההורה אלא ביכולתו לבצע את
המשימה לטובת הילד. במעשה זה מתמודד בית המשפט עם בעיות הנובעות מגירושין
שאינם לעיתים קרובות בהסכמה הדדית וכן עם הרצון להביא להסכם גירושין
מגובש הכולל משמורת נאותה שבראש מעייניה טובתו הבלעדית של הילד שנקלע שלא
באשמתו למאבק בין ההורים.

 

מאמר מקורי מאתר אבי גפן – עורך דין גירושין.