חלוקת זמני שהות הם הסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט או בהסכמת ההורים במסגרת הסכמי גירושין או פרידה, המסדירים את חלוקת הזמן שהילדים יבלו עם כל אחד מההורים. המטרה של הסדרים אלה היא להבטיח שהילדים ימשיכו לשמור על קשר משמעותי עם שני ההורים גם לאחר הפירוד.

​

מה כוללת חלוקת זמני שהות?

חלוקת זמני שהות כוללת בדרך כלל:

חלוקת הזמן השוטף: ימים ושעות בהם הילדים יהיו עם כל אחד מההורים במהלך השבוע.
חופשות וחגים: חלוקת החגים והחופשות השנתיות בין ההורים בצורה מאוזנת.
אירועים מיוחדים: הסדרים מיוחדים לאירועים חשובים כמו ימי הולדת, חגים משפחתיים, וכדומה.
זמן קבוע: פעמים רבות נקבע גם זמן קבוע שבו הילדים יבלו עם אחד ההורים (למשל כל סוף שבוע שני).

קביעת חלוקת זמני שהות
חלוקת ראיה נקבעת בהתאם לטובת הילד, שהיא העקרון המנחה המרכזי בכל דיון בענייני משפחה. בתי המשפט לוקחים בחשבון

מספר גורמים:

גיל הילדים: ילדים קטנים עשויים להזדקק ליותר יציבות וליותר זמן עם ההורה המטפל העיקרי.
קשר עם כל הורה: בית המשפט בוחן את הקשר של הילדים עם כל אחד מההורים ואת היכולת של כל הורה לספק לילדים את הצרכים הרגשיים והפיזיים שלהם.
מרחק גיאוגרפי: המרחק בין מגורי ההורים עשוי להשפיע על הסדרי הראייה.
רצון הילדים: כאשר הילדים מספיק בוגרים, בית המשפט עשוי לשקול את דעתם.

הפרת חלוקת זמני שהות
הפרה של חלוקת זמני שהות יכולה להוביל לסנקציות משפטיות. במקרים חמורים, כאשר אחד ההורים מונע מהשני את האפשרות לראות את הילדים, בית המשפט עשוי להתערב ולשנות את ההסדרים הקיימים, ואף לפעול באמצעים משפטיים נוספים, כמו קנס או שלילת זמני שהות.

​

שינוי חלוקת זמני שהות
במהלך הזמן, ייתכן שיהיה צורך לשנות את חלוקת זמני שהות עקב שינויים בנסיבות החיים, כמו מעבר דירה, שינוי בעבודת אחד ההורים, או שינוי בצרכי הילדים. במקרים כאלה, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לעדכון ההסדרים.