במצבים של משמורת משותפת, שבהם האב והאם חולקים באופן שווה בנטל גידול הילדים והם נמצאים אצל כל אחד מהם חצי מהשבוע, לא מתבטלת חובתו של האב לשלם לכלכלת הילדים. המשמורת המשותפת יכולה לכל היותר להפחית את שיעור דמי המזונות בכ- 25%, זאת משום שהאב משלם חלק מהוצאות ילדיו (אוכל, מגורים, ביגוד, הסעות וכו') כשהם שוהים אצלו, וכך הוצאותיה של האם קטנות. יחד עם זאת, בכדי למנוע מצב שבו אבות ינצלו את המשמורת המשותפת כאמצעי להפחתת התשלום בלבד ולא לטובתם האמיתית של ילדיהם, ביהמ"ש קבע שגם במקרים אלו הוצאות החינוך והבריאות של הילדים יתחלקו שווה בשווה בין האב לאם.
מזונות ילדים ובית הדין הרבני
לא לחינם רווחת הסברה שלנשים עדיף לנהל את הליכי הגירושין בבימ"ש לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני. מסתבר שביהמ"ש מקל על האישה גם בסוגיית מזונות הילדים, שכן הוא מכיר בהוצאות גידול הילדים הרבות שיש לנשים חילוניות בעידן המודרני. הדיינים בבתי הדין הרבניים לא תמיד מכירים בהוצאות כגון חוגים, תקשורת, מטפלת וכו', ולכן פוסקים דמי מזונות בשיעור נמוך יותר.
אכיפת התשלום
כדי להתמודד עם אבות שמסרבים או מתחמקים מתשלום כלכלת הילדים ולאכוף את התשלום, עומדים לרשותנו אמצעים רבים: פנייה לביטוח הלאומי והטלת עיקולים באמצעות ההוצאה לפועל, אי חידוש רישיון נהיגה ושלילת כרטיס אשראי ועוד. גברים שמסרבים לשלם את דמי המזונות עלולים להיקלע לחוב לביטוח לאומי אשר יומר בסופו של דבר בעונש מאסר, משום שביהמ"ש עלול לראות גבר כזה כמפר החלטות וסיכומים ולכן מביא לביזוי החלטת בית המשפט והוא עלול למצוא עצמו בכלא. במקרה שבו גבר מסרב לשלם דמי מזונות אזי המזונות ישולמו ע"י הביטוח הלאומי. מסקירת הנתונים שפורסמו עולה כי הביטוח לאומי שילם 108 מיליון שקל דמי מזונות, אולם הצליח לגבות מהגברים החייבים 43 מיליון שקל בלבד – משמע גביה מוצלחת רק מ 44% מסך הגברים החייבים במזונות לילדיהם.
המוסד יחליט
ישנם אימהות לילד אחד לפחות שאינן יכולות לכלכל את עצמן ולא פנו להוצאה לפועל בתביעה לתשלום, ישלם להם המוסד סכום שנקבע בפסיקת בית המשפט או הסכום שהמוסד עצמו יחליט, לפי הנמוך מן השניים. אישה ללא ילדים (פרודה) זכאית לתשלום של 1,393 שקל בחודש, 2,333 שקל לאישה עם ילד אחד, ו-2,716 שקל בחודש לאישה עם שני ילדים או יותר.
מי מתחייב בתשלום המזונות במקום האב?
ניתן לחייב קרובי משפחה בתשלום מזונות בצורה סדירה ומתוקנת בסעיפים 4 ו-5 לתיקון לחוק דיני משפחה. סעיף 4 קובע, כי העדיפות הראשונה לתשלום מזונות נופל על הורי הגבר והורי האישה ואח"כ על ילדיו הבוגרים ולבסוף על אחיו / אחיותיו שלו ושל בת זוגו לשעבר. בסעיף 5 לחוק מוסכם כי חובת מזונות זו תחול אם מתקיימים לפחות שלושה תנאים עוקבים: הגבר חייב המזונות עובד למחייתו ומכלכל את עצמו, זוגתו (החדשה) וילדיו הקטינים; אין לגבר או למי ממשפחתו יכולת לספק את דמי המזונות כתוצר מעבודה או מכל נכס אחר או מקור אחר; אין זכאות למזונות משום מקור אחר. ידועים מקרים שבהם חייב בית המשפט סבים וסבתות לשלם מזונות לנכדים, לאחר שנקבע כי לא ניתן לגבות את הכסף מהאב.
ילדים מורדים בהסכמים
אין תשלום מזונות על ידי גורם מן המשפחה שאיננו האב מקנה איזו זכות לאותו קרוב לראות את הילדים או לקבל עליהם חזקה. בית משפט עלול לראות בילד כמרדן באם הוא איננו מתראה עם אביו מרצונו החופשי ומסרב לכל קשר. אז תיתכן עילה מוצדקת להפחתת מזונות ע"י פסיקת ביהמ"ש. יחד עם זאת יש לסייג ולומר כי, בית המשפט לא נוטה לעשות שימוש בעילה זו, וחובת ההוכחה מוטלת על האב כדי להוכיח אי קיום קשר ממשי בינו ובין ילדיו או שישנו קשר רופף וקלוש. פסיקות כאלו של בית המשפט הן נדירות ויותר שכיחים המקרים בהם האב אינו רוצה קשר רגשי עם ילדיו ומבקש משום כך הפחתה בסכומים שנקבעו.
למידע נוסף אודות מזונות ילדים – צרו קשר עם אבי גפן ונשמח לעמוד לענות על כל שאלה.
